<h1>בה"ג הלכ' מיאון</h1>
<h2>דף קנה:</h2>
הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין אבל לא במקרקעין, וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה, דהיכא דקידשה אבוה אפילו בת חד יומא תפשין בה קידושין וצריכה גיטא, הילכך היכא דכתב לה ההוא דקידשה גט וקבילתיה, היכא דהגיעה לעונת הפעוטות, כי היכי דאמור רבנן כבר שית כבר שבע כבר תמני כבר עשר כל חד לפום חורפיה, הוי גיטא, אי בציר מהכי לא הוי גיטא ולא מיגרשא עד מקבל ליה אבוה לגיטא, שכן אב מקבל גט לבתו קטנה על כורחה.
<h2>דף קנו.</h2>
אמר רב נחמן אמר שמואל בודקין לגיטין ולקידושין לחליצה ולמיאונין. בודקין לקידושין, היכא דקביל איהי קידושי אי הויא בת שתים עשרה שנה ויום אחד ואייתי שתי שערות קידושי מעליי הוו, ואי הויא בת שתים עשרה ויום אחד ולא אייתי שתי שערות ולא קחזינן גומות קידושי ספק הוו, וחיישינן שמא נשרו וצריכה גט. ולגיטין דקאמרינן בודקין, בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו דרחמנא שדיא קמיה, דתנן בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו קנאה, לענין גיטא לית ליה רשותא לאפוקה עד דהוי בן שלש עשרה שנה ויום אחד, ובדקינן ליה אי אייתי שתי שערות יהיב גיטא, ואי לא עד דמייתי שתי שערות. ולחליצה, אף על גב דלעניין יבום מכי הוי בן תשע שנים ויום אחד מייבם לענין חליצה לא ליחלוץ עד דהוי בן שלש עשרה שנה ויום אחד, ובדקינן ליה כדרב נחמן אמר שמואל. ולמיאונין, ממאנה עד דהוי בת שתים עשרה שנה ויום אחד, ובדקינן לה אי אייתי שתי שערות לא סגי לה במיאון ובעיא גט, והיינו דרב נחמן אמר שמואל.
ולמכור בנכסי אביו עד שיהא בן עשרים שנה, ודווקא מקרקעי, אבל מטלטלי כדאמור רבנן הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, והוא שיודעין בטיב מקח וממכר. ותינוק בן שלש עשרה שנה ויום אחד ותינוקת בת שתים עשרה שנה ויום אחד לענין מתנה אין נבדקין אם יודעין בטוב מקח וממכר אם לאו, אבל לענין מכירה נבדקין, אם יודעין בטוב מקח וממכר ואייתו שתי שערות מקחן מקח וממכרן ממכר אפילו במקרקעי, ואם לאו עד שיהו בן עשרים שנה, וכדרב נחמן אמר שמואל, דקיימא לן הילכתא כאמימר לענין מתנה והילכתא כרב נחמן אמר שמואל בכולהי.
ולהוציא עבדיו לחירות אם יודע בטוב מקח וממכר ואייתי שתי שערות מוציא, דהיינו תוך זמן, נהי דעבד כמקרקעי דמי הא קאמרינן דכי יודע בטוב מקח וממכר ואייתי שתי שערות מקחן מקח וממכרן ממכר אפילו במקרקעי, קודם לכן אע"פ שיודע בטוב מקח וממכר אינו מוציא עבדיו לחירות, ואף על גב דפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר במטלטלין, דילמא עבד כקרקע דמי, ואע"ג דאיכא עבד דדמי למתנה, חד טעמא הוא דילמא כמקרקעי דמי, ועוד קודם לכן קטן הוא ולאו בר מצות הוא דליחייבינון לעבדיו במצות. (קנ"ה:) ולענין עדות דמקרקעי כל אימת דהוו זביניה זביני במקרקעי הויא עדותו עדות במקרקעי, אלא אינו נבדק. ולמטלטלי, לא הויא עדותו עדות במטלטלי בעידנא דהוו זביניה זביני במטלטלי, דאילו זביני דמטלטלי פעוטות כבר שית כבר שבע כבר תמני כבר תשע כבר עשר כל חד וחד לפום חורפיה ואילו לענין עדות אפילו במטלטלי עד שיהא בן שלש עשרה שנה ויום אחד, דכתיב (דברים י"ט, י"ז) ועמדו שני האנשים.
